דברים לזכרו של שמואל עין יהב (1957 – 2019)

שלום לכם

שמואל עין יהב (כרמלי) נפטר באופן פתאומי לפני כחודש, יש להניח שמי שעוסק בסביבה לגווניה בעשור האחרון הכירו.

דרכנו הצטלבו בשנת 1992 עת קלט אותי בעבודה במשרד  "אנוש". הדריך אותי בנועם ובשלווה בנבכי חברה גדולה, ברזי הפרוייקטים, האנשים, שיטות העבודה שהיו נהוגות שם וכדומה.

כרמלי (כך קראנו לו) מיזג תערובת לא שגרתית של נדיבות, הומור, רצינות בלתי מתפשרת בנושאי אתיקה מקצועית ואכפתיות, היה אכפת לו באופן דווקאי מהנושאים שמילאו את הווייתו. לא פעם "שידלתי אותו" להפסיק להילחם בתחנות רוח אמיתיות או מדומות כאלו ואחרות, בעוולות, בחוסר צדק סביבתי, ברגולציה לא הגיונית ובכלל בכל שררה שחוסר צדק אתה – עם כולם ניסה להתמודד. דוגמא ל"חפירה" של שמואל וחיפוש מיטביות סביבתית בפרוייקט מורכב מאין כמוהו היה ייעוצו לתכנון תוואי הרכבת לאילת וניסיונותיו לתקן את האבסורדים שהסתננו לעקרונות התכנון בתוואי זה. כך נוהג אדם שאוהב את מקצועו ומסור לו. כאשר הוקמה אגודת יועצי הסביבה תרם שמואל מזמנו לוועדה המקצועית ואת המסה שלו על "מעברים אקולוגיים עיליים בישראל" אפשר לקרוא באתר האגודה. כיועצי סביבה קורה לנו במשך שנות העבודה שאנו משני צידי המתרס, כלומר מחד אנו יועצים ליזמים ומקדמים מיזמים המשפיעים על הסביבה מאידך לעיתים אנו יועצים למוסדות התכנון, רגולטורים ומשמשים בקרים של יועצים עמיתים המקדמים תשתיות , מגורים ועוד.

כאשר שמואל ייעץ למוסדות תכנון ושימש כרגולטור – היה אפשר לדבר איתו, להסביר, להתווכח ואפילו לפעמים לשכנע – כאשר שימש יועץ לממלכה, רום המעמד כמקבל החלטות סביבתיות בות"ל למשל – לא סנוור אותו ולא גרם לו לאבדן מידות ולקהות חושים.

פרט לחיו המקצועיים, שמואל עשה מעשה, עקר מתל אביב ובנה וצימח עם רעייתו לירי משפחה, שלושה ילדים מוצלחים במיוחד, בית וחלקת קרקע במושב אבירים, עוד כאשר היה זה מעשה חלוצי מבחינת התנאים והראשוניות, לא קל להתפרנס בגליל העליון ולסבול מאינספור שעות נסיעה, כמדומני חרש על החיפושית שלו קילומטרים לאין ספור. אבל האהבה למשפחה ולמקום פיצתה על הקשיים שבמיקום המרוחק. קשה למצוא אדם שגאה היה במשפחתו וילדיו יותר משמואל, כמעט בכל שיחה שעלתה בנינו – תאר בגאון את מעשי וכישורי ילדיו.

שמואל היה אדם עתיר תחביבים – צילום, היסטוריה, מטאורולוגיה, גיאוגרפיה, טיולים, אסף בולים כל ימיו, ברשות המשפחה אוסף בולים עצום. היו לשמואל עוד הרבה תכניות…

מותו הפתאומי חסר ההתרעה המוקדמת של שמואל היכה את מכריו הרבים בתדהמה, התגודדנו ליד הקבר בהלוויה וסחנו לעצמנו עד כמה המציאות אכזרית לעיתים ואיזה חסרי פרופורציות אנו – העמלים רוב שעות היממה ולא ממצים את העיקרים החשובים בחיים.

שמואל נפטר בעת "יום טיול" שלקח לעצמו בנחל פרס – רצה לפוש מעט ולחזות בגבים המלאים מהחורף המבורך שמילא אותם. זה סוג של נחמה ללכת לבלי שוב בוואדי מוואדיות ארצנו בעת טיול ולא בנסיבות אחרות.

בשיחתי האחרונה עם שמואל נדברנו לשבת על בירה מתישהוא – אני מקווה כי נשלים בעתיד עניין זו.

שלום חבר יקר – נוח בשלום. רשם: דרור נחמיאס

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: